רש"ש על נזיר מ״א

1 רש"י ד"ה ותו. וקא מקיים לל"ת דופאת זקנם לי"ג כו'. כצ"ל:

2 רד"ה ור"א מ"ט. להא דתני לעיל דמצורע יליף מדינא כו'. וכן התוס' לעיל בד"ה והאי תנא. קרו לה ברייתא. ומפורש יותר בדבריהם כאן ד"ה ראשו. וכ"מ לישנא דרבא ב"מ האי תנא מעיקרא כו' והדר אמר נילף מדינא כו'. וצ"ע דלעיל משמע דכ"ז הוא שקלא וטריא דבני הישיבה:

3 תד"ה ואיצטריך. כדאמר בעלמא כו' זה המשוה צדעיו כו'. הוא במכות כ ב:

4 תד"ה ואי כתב. ועוד כיון דגלי כו'. ה"ה שידחה ב' לאוין כו'. פה מצאתי ישוב למה שהעליתי בפסחים מז ב דבריהם דשם בצ"ע. אבל לקמן ס"ד מ"ח מוכח דרק רי"ש אית ליה האי סברא ור"ע ל"ל. וכ"כ התוס' שם בסוף הסוגיא: